פסק-דין בתיק עב"ל 535-09

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.         תביעת המערערת לתשלום דמי לידה נדחתה על ידי בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יוסף לוי ומר מוני סגל; בל 2974/08). בית הדין האזורי קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה, שהוא בעלים של מלונית "נופש הרימון" שבטבריה (להלן- בית המלון). על קביעת בית הדין האזורי כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה, וכפועל יוצא מכך, דחיית התביעה לדמי לידה, סב הערעור שלפנינו.       

2.         התשתית העובדתית הרלוונטית, כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי היא כדלקמן:

2.1        בית המלון שבבעלות בעלה של המערערת (להלן- הבעל) נפתח בשנת 2005. בעת שנפתח הוא היה בן שתי קומות והיו  בו 9 חדרים. לאחר מכן הוספה לבית המלון קומה, וכעת הוא מונה 13 חדרים. מאז חודש מאי 2007, ולמעט החודשים אוקטובר 2007 ועד דצמבר 2007, מדווחת המערערת כעובדת המלון, מונפקים עבורה תלושי שכר, ומשולמים בעדה דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, על פי משכורת חודשית של 3,000 ש"ח.   

2.2.      לפי קביעת בית הדין האזורי, אין חולק כי מאז שנפתח, מבצעת המערערת עבודה בבית המלון. בית הדין קבע כי " אנו מאמינים כי התובעת עבדה בפועל בעסק של בעלה מאז הקמתו. היא הקדישה לעבודה במלון את מיטב מאמציה ושעות העבודה היו בהתאם לצורך בהתאם למספר האורחים שהיו במלון". על פי המפורט בתצהיר המערערת היא בצעה עבודות ניקיון, סידור חדרים, שירותי כביסה וטיפול ברכישות שוטפות.

2.3.      בחודשים אוקטובר 2007 עד דצמבר 2007, בעת שלא דווחה כעובדת המלון של בעלה, עבדה המערערת כעוזרת טבח במלון חן .

2.4.      המערערת ילדה בחודש אפריל 2008 את ילדה השלישי. תביעתה לתשלום דמי לידה, היא התביעה מושא ערעור זה, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי . לאחר מכן ילדה המערערת את ילדה הרביעי.

2.5.      בית הדין האזורי קבע, על סמך עדותם של המערערת ובעלה, כי לא  היה שוני מהותי בין עבודת המערערת במלון לפני שדווח עליה כעובדת שכירה קרי עד מאי 2007, לבין עבודתה בבית המלון לאחר מכן, אם כי יתכן שהיקף העבודה היה קטן יותר לפני שהוגדל המלון. בית הדין קבע כי לא הוכח המועד שבו הוגדל בית המלון.

2.6       אין חולק כי שכרה של המערערת לא שולם לה בהמחאות או בהפקדות לבנק. טענת המערערת היא כי שכרה בשיעור של 3,000 ש"ח לחודש שולם לה במזומן, ללא קשר להיקף שעות העבודה, שהיה בהתאם לתפוסה.       

פסק הדין  של בית הדין האזורי                                              

3.      בפסק דינו נדרש בית הדין לשאלת מעמדה של המערערת, האם הייתה בגדר "עובדת" של בעלה, או שמא יש לראות את עבודתה במלון כ"עזרה משפחתית". בית הדין עמד על כך כי בהיותה אשת "המעסיק" הנטען, אין היא עונה להגדרת "עובד" בן משפחה, לפי חוק הביטוח הלאומי, וכי על מנת שתחשב "עובדת", צריך שיתקיימו בה המבחנים לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, כאשר אחד המאפיינים העיקריים הוא קבלת שכר בפועל. בית הדין ציין כי המערערת ובעלה לא היו עקביים וברורים בתשובותיהם לשאלה מי החליף את המערערת בעבודה עם צאתה לחופשת לידה, ותשובותיהם אף סתרו זו את זו. כך גם בנוגע לתקופה שמחודש אוקטובר ועד דצמבר 2007  לא זכרה המערערת אם מישהו עבד במקומה, וגם בעלה לא היה עקבי בתשובותיו לשאלות שנשאל בעניין זה. 

לאחר שסקר את מכלול התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו קבע בית הדין האזורי כי המערערת ביצעה את עבודתה בבית המלון ללא תמורה, כשותפה של בעלה, תוך שאיפה להצלחה משותפת. השיקול שככל הנראה הניע את הבעל לדווח על העסקתה של המערערת כעובדת היה שיקול חשבונאי. נוכח חוסר הבהירות בהתייחסויות המערערת ובעלה, לשאלה מי החליף את המערערת בתקופות היעדרותה בהן לא דווחה כעובדת,  ציין בית הדין כי יתכן שהמערערת המשיכה לבצע את עבודתה בבית המלון גם בתקופות אלה, קרי בחודשים אוקטובר 2007 ועד דצמבר 2007, וכן בתקופת חופשת הלידה. בית הדין עמד על כך כי לא הוכח שהמערערת קיבלה בפועל שכר, וכי למרות שהיו שינויים בהיקף עבודתה, שכרה הנטען היה קבוע. על סמך הדברים האלה קבע בית הדין כי המערערת לא הוכיחה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, ומשכך דחה את תביעתה לדמי לידה.

                                                  הערעור

4.      הדיון בערעור התנהל על דרך של סיכומים בכתב, לאחר שבמסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעה המערערת על בקשתה לסכם טענותיה בכתב. 

5.      המערערת טוענת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה. לטענתה,   התעלם בית הדין משיבוש ממשי שנפל בהקלדת הודעתה, שנשמטה שורה שלמה בה נרשם מפי המערערת כי בעלה היה ממונה עליה בעבודה. התברר כי החוקר נמנע מלבקש רישומי נוכחות של המערערת למעט רישומי חודש אוגוסט, וכן עלה מחקירת החוקר בבית הדין כי הוא לא הקריא למערערת את הדברים כפי שנרשמו מפיה, קודם שחתמה על ההודעה. בית  הדין טעה כשהתעלם מכך כי בחודשים בהם לא הייתה עבודה במלון המערערת לא ישבה בחיבוק ידיים אלא יצאה לחפש מקור פרנסה חלופי. כמו כן עבודה יומיומית קשה ומפרכת בהיקף כפי שעבדה המערערת בבית מלון בן 13 חדרים, לא יכולה להיחשב כ"עזרה משפחתית". משהוצאו תלושי שכר למערערת, אין כל צורך בראיה להעברת שכרה במזומן. המערערת מעולם לא ויתרה על שכרה.

            בית הדין לא נתן דעתו לכך כי בתקופת חופשת הלידה עבדו אחרים במקום המערערת. לבית הדין הוגשו תלושי שכר של אותם עובדים, ואף הוגשו תצהירים בעניין.

6.      לטענת המוסד לביטוח לאומי, הערעור כולו מושתת על שאלה עובדתית והיא האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה. בית הדין שלערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ואין מקום שיסטה ממנהגו במקרה זה. בית הדין צדק כשקבע כי לא הוכח שהמערערת קיבלה משכורתה בפועל. המערערת גם לא השכילה להוכיח כי מדובר בעבודה שאלמלא נעשתה על ידה, הייתה נעשית בידי אחר.  על כן דין הערעור להידחות.                                

                                                                       ההכרעה